חובבי קולנוע ברחבי העולם מתאבלים בימים אלה על פטירתו של אחד מהיוצרים והמלחינים הפוריים ביותר בתקופתנו, אשר יצר במהלך השנים יצירות אייקוניות אשר מזוהות עם היצירה הקולנועית במסגרתן הם שולבו והן מהוות סמל לתקופה של קולנוע אדיר שמספק רגעים בלתי נשכחים ומצליח לרגש עד דמעות. נותר לנו רק להוקיר תודה ולהיפרד מאוניו מוריקונה שבאמצעות הפסקולים שיצר הצליח לעורר את אהבת הקולנוע בקרב קהלים רבים.
מוריקונה נולד ב1928 ברומא וגדל במשפחה בת חמישה ילדים. הוא נחשף לעולם המוזיקה בזכות אביו אשר שימש כנגן חצוצרה בהרכבים שונים ובזכותו למד לקרוא תווים ופילס אט אט את צעדיו בתחום. בשנת 1946 סיים מוריקונה את לימודי נגינה בחצוצרה באקדמיה הלאומית למוזיקה, ומשם נסללה דרכו ליצירת כמה מהפסקולים הגדולים ביותר שנכתבו עבור סרטים.
אחת הנעימות המוכרות שבזכותן מוריקונה התפרסם היא הנעימה שהלחין עבור הסרט "הטוב, הרע והמכוער" (1966) בכיכובו של קלינט איסטווד, אך זה בהחלט לא היה המערבון היחידי שזכה לכך שיוצר ענק כמו מוריקונה הלחין את הפסקול שלו. מוריקונה היה מעורב ביצירת פסקולים עבור כ-30 מערבונים, אך סה"כ יצר פסקולים עבור כ-500 סרטים. נדמה כי אפילו הנעימות האוניברסליות שהוא יצר מצליחות לספר כל אחת בדרכה סיפור שלם. בין הסרטים הנוספים להם יצר פסקול ניתן למצוא בין השאר גם את "הבלתי משוחדים" של בריאן דה פלמה", "היו זמנים באמריקה" של סרג'ו לאונה וכמובן איך אפשר בלי "סינימה פרדיסו" הבלתי נשכח של ג'וזפה טוראנטורה. אפילו קווינטין טרנטינו שילב בחלק מסרטיו יצירות של מוריקונה (למרות שמדובר ביצירות שנלקחו מפסקולים קודמים); אך לסרטו "שמונת השנואים", מוריקונה כבר הלחין את הפסקול ואף זכה באוסקר על הפסקול (ב-2015). מוריקונה זכה בנוסף באוסקר לשם כבוד על תרומתו למוזיקה בקולנוע כבר ב-2007 .
נדמה כי הקסם ביצירתו של מוריקונה טמון באופן בה היצירה המוזיקלית שלו הצליחה להשתלב בסצנה ואף האירה ניואנסים בסצנות עבור הצופים ובכך אפשרה לצופה להתקרב ולהתחבר עוד יותר ליצירה הקולנועית. אי אפשר להתעלם מכך שישנן יצירות שלו שהפכו לאייקוניות בזכות צלילים ייחודיים (ב"טוב ,הרע,המכוער" שומעים שריקה שמתחלפת לדהרת סוסים) אבל חשוב לשים לב כי רבים מהפסקולים שלו היו בעלי נימה מלנכולית, אולי הם סימלו במידה מסוימת געגוע לתקופה פשוטה יותר שלא תחזור. דווקא בימים אלו בהם חוסר הוודאות בנוגע לעתיד הקולנוע בעידן הקורונה הולך ומתחזק, גוברת הכמיהה לימים בה יוצרים אגדתיים כמו מוריקונה הפיחו חיים ביצירות הקולנועיות בזכות יצירתם המדויקת והנוגעת ללב.
נראה שאם ישנה יצירה שמתקשרת עם נוסטלגיה לצד האהבה לקולנוע , "סינימה פרדיסו" בהחלט מוכיחה גם בשנת 2020 אי אפשר להשאר אדישים לעוצמה של היצירה הנוגעת ללב (במיוחד בימים אלו בהם בתי הקולנוע סגורים עד להודעה חדשה). הפסקול שיצר מוריקונה מצליח לעורר בנו את הזיכרונות מהפעם הראשונה שגילינו את הקולנוע. בזכות העוצמה הסוחפת של יצירותיו הבלתי נשכחות, מוריקונה ייזכר כגדול מלחיני הפסקולים ואמן בחסד עליון.